משמורת משותפת - אתגרי גיל התבגרות
- 11 בספט׳ 2025
- זמן קריאה 8 דקות
משמורת משותפת בגיל ההתבגרות - כשהילדים מצביעים ברגליים
מה קורה כאשר משמורת משותפת פוגשת את גיל ההתבגרות? אתגרים והזדמנויות/אביבה אלמוג בשיתוף AI
מבוא
בעולם המשפטי מקובל לומר כי ילד מבין יותר את רצונותיו בין גילאי 12-15. אך מה קורה כאשר הבנה זו מובילה לשינוי בהסדרי המשמורת המשותפת שהתקיימו שנים ארוכות?
משמורת משותפת נתפסת כיום כפתרון אידיאלי עבור ילדים להורים גרושים, המאפשר להם לשמור על קשר משמעותי עם שני הוריהם. אולם, מה קורה כאשר הילדים מגיעים לגיל ההתבגרות ומביעים העדפות משלהם?
חוקרים עד שלהי המאה הקודמת, החוקרים סברו כי רקמת המוח מתפתחת בזמן הינקות, ומתקבעת זמן קצר לאחר מכן. אך בשנים האחרונות גילו שהמוח עובר שינויים מופלגים גם בגיל ההתבגרות. השינויים שמתרחשים באזורי המוח השונים, והשינויים ברמת הפעילות שלהם יכולים לספק מידע חשוב לגבי הבסיס לשינויי ההתנהגות שנצפים בגיל ההתבגרות. אז מה שונה במוחם של מתבגרים בהשוואה למוחם של המבוגרים? ניתן לחלק את התשובה לשני היבטים: מבנה המוח, כולל החיווט הפנימי שלו, והמאזן ההורמונלי במוח ובשאר הגוף.[1]
בנוסף, יש לקחת בחשבון את השינויים הסוציולוגיים המשפיעים על מבנה התא המשפחתי, קרי "השינויים המהירים במעמד החברתי של המשפחה המסורתית וריבוי צורות שונות של יחסים משפחתיים הפחיתו באופן דרסטי את התועלת של המודל הקלאסי. נורמות חברתיות עכשוויות מספקות לגיטימציה למגוון יחסים זוגיים אשר מטשטשות את נקודות הכניסה והיציאה בין יחסים זוגיים לסוגים אחרים של יחסים זוגיים; העלייה בשיעור הגירושין והנישואים החוזרים, וטכנולוגיות הרבייה החדשות, מסבכות את הגדרת ההורות ומדגישות את הדילמה של החשיבות היחסית של הורות חברתית לעומת הורות ביולוגית"[2].
לצורך העניין, אביא כאן סיפור של משפחה ( סיפור אחד כמשל להרבה כאלה)
משפחת סלע ( שם בדוי) כללה זוג הורים ושלושה ילדים. משפחה בעלת יכולת כלכלית טובה, ההורים עבדו כשכירים במקומות עבודה מסודרים. הרוויחו שכר שהספיק למחייה, תשלום עבור משכנתא, הוצאות על מסגרות חינוכיות, צרכי מזון, הלבשה, חופשות ועוד..
האידיליה לא נמשכה זמן רב, בני הזוג הסתכסכו והחליטו לסיים את פרק זוגיות.
לאחר הגישור הגיעו להחלטה להתגרש ולקיים משמורת משותפת. מבחינה כלכלית, לשני בני הזוג חלה ירידה משמעותית ביכולת לנהל אורח חיים שהורגלו בו.
מעבר מדירת מגורים אחת לשתי דירות באותה עיר, אך לא באותה שכונה. הסעות הילדים למסגרות חינוך העלו באופן משמעותי את ההוצאות של שני הצדדים. רכישת ציוד, ריהוט ועוד הוצאות שיצרו מתחים, אולם בהחלטה אמיצה החליטו שטובת הילדים קודמת ועשו הכול על מנת לנהל את חייהם בנפרד, תוך הקפדה על משמורת משותפת. הילדים התרגלו לחיים החדשים ואף נהנו מהם.
החיים זרמו לכאורה על מי מנוחות, עד שהילדים התבגרו ( 15-18). הפערים בין הציפיות של ההורים לבין ציפיות המתבגרים והמציאות המשתנה, הלכו והתרחבו.
המתבגרים שינו את סדרי השהייה אצל ההורים תוך העדפה להיות בבית של אחד מהם, בילו אצל חברות וחברים, נהגו ברכבים המשפחתיים ולא אחת נוצרו קונפליקטים על רקע כספי וערכי.
מבחינה ערכית, התעוררו לעיתים התנהגויות שדרשו התערבות הורים כגון: היעדרות בלתי מוסברת מהלימודים, אי עמידה בהגשת מטלות ועוד,.
ההוצאות הכספיות הלכו גדלו, ואיתן גם תחושת תסכול של ההורים שלוותה לא אחת בוויכוחים וריבים על חלוקת הנטל. מה שהיה פשוט ומובן בגילאים הצעירים, הלך ונעשה מורכב.[3]
גיל ההתבגרות באופן כללי מאופיין בהפגנת רגשות ואנרגיות מתפרצות שלא פעם יוצרות מתחים בתוך המשפחה, וכאשר זה נוחת על הורים במשמורת משותפת, המתחים גוברים ואיתם תחושת התסכול עולה.
אם כן, נשאלת השאלה, האם משמורת משותפת משמעותה משמורת פיזית משותפת? עד איזה גיל יש חובת הקפדה על משמורת משותפת? האם חלוקת הנטל הכספי צריכה להשתנות?
כאשר המשמורת המשותפת , מיושמת כראוי, נוצרת חלוקה שוויונית של האחריות ההורית. במסגרת זו, כל הורה נדרש למלא את כל התפקידים ההוריים במחצית החודש, החל מהסעות לבית הספר וחוגים, דרך סיוע בשיעורי בית ועד להתאמת שעות העבודה לצרכי הילדים.
האתגר הכלכלי אינו בהכרח שוויוני.
שוויון וצדק בפסיקת מזונות הייתה יעד מרכזי, אך בהמשך, כל צד מדגיש שיקולי צדק שונים ומכוון לתוצאה אחרת.
קיימת אמנם הבנה והסכמה כי לשוויון, יש חשיבות רבה לאופן יישומו הראוי, אולם, ניסיון החיים מלמד כי זמן הורות שווה אינו מבטא בהכרח השקעה כלכלית ואישית שווה. לעניין זה יש השלכה גם על יכולת ההשתכרות ועל ההשתכרות בפועל של ההורה שמקדיש בפועל זמן רב יותר לטיפול בילדים.[4]
מבחינה מעשית, ההורים נדרשים לגמישות בהסדרים, הימנעות במידת האפשר מיצירת "בית עשיר" ו"בית עני", דבר שיש לו השלכות מעבר להיבט החומרי-כלכלי, הן על "ההורה העני" והן על הילדים. אלה שיקולים העשויים להצדיק סטייה מחלוקה אריתמטית יחסית שווה של הנטל.
בנוסף , רצוי להגיע להסכמות, גם כאשר יש מחלוקות סביב ההבנה של מושג המשמורת המשותפת.
הקשר המיטבי עם הילדים, יתקיים תוך שיתוף פעולה יעיל ותקשורת חיובית. משמורת משותפת דורשת שיתוף פעולה מתמיד ויומיומי בין ההורים, הן להתנהלות לוגיסטית והן לקבלת החלטות משותפת.
אך מה קורה כאשר אין הסכמה ואין שיתוף פעולה?
בית המשפט נוקט בגישה של התאמה לגיל ולצרכים. בית המשפט שוקל מכלול של שיקולים פרטניים ובהם: גיל הקטין, מינו, כישוריו ותכונותיו, רצונו בקשר להסדר המשמורת הפיזית, שלומו הגופני והנפשי, והצפי שיסופקו מלוא צרכיו הרגשיים, הפיזיים, החינוכיים והחברתיים הן בזמן הווה והן צופה פני עתיד.
הורים למתבגרים בבתים "רגילים" נדרשים לסבלנות והכלה מחד, ומאידך להצבת גבולות וקביעת קווים אדומים של "עשה" ו"אל תעשה". במקרה דנן, האחריות על שני ההורים כבדה כפליים בשל היעדר סמכות אחת מוסכמת.
מסקנות
גמישות: כאשר בית המשפט בוחן את התאמתו של הסדר משמורת משותפת הוא מתחשב גם בהגדלת העול הכלכלי על ההורים. עול כלכלי זה אינו חזות הכול, אבל הוא בהחלט שיקול שיש להביא בחשבון.
שיתוף פעולה: איכות הקשר בין ההורים ויכולתם לשתף פעולה משליכות במידה משמעותית על הצלחת המשמורת המשותפת. כמובן, אין מדובר בשיקול בלעדי, ועל בית המשפט לבחון את מהות אי ההסכמות בין ההורים ולעמוד על האפשרות לגשר על הפערים ביניהם לטובת הילדים.[5]
טובת הילד: עקרון השוויון צריך להנחות אותנו בהכרעה בשאלת פסיקת המזונות. אולם, יש לשים לב לאופן יישומו של העיקרון, בשים לב למאפיינים המיוחדים של נושא המשמורת בילדים ולעקרון העל החולש עליה - הבטחת טובתם של הילדים עצמם.[6]
פתרונות אפשריים
בהתבסס על הפסיקה, ניתן להציע מספר פתרונות:
1 הסדר כלכלי גמיש- קביעת מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד)
חלוקה של ההוצאות השוטפות בהתאם למקום המגורים העיקרי של הילד 2
3 התאמת ההסדרים
יש לתת לילדים את האפשרות להחליט היכן ברצונם לשהות
על ההורים להפעיל שיקול דעת, להתנהג בבגרות ולהיות ערים לרצונות ילדיהם.
סיכום
המעבר מילדות להתבגרות במסגרת משמורת משותפת מחייב התאמות והתחשבות ברצונות המשתנים של הילדים, תוך שמירה על האיזון העדין בין צורכיהם הרגשיים והכלכליים. ההצלחה תלויה בעיקר ביכולת ההורים להתאים את עצמם לשינויים אלה, תוך שמירה על תקשורת פתוחה וגמישות בהסדרים.
מקורות
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית
1 - המשמורת הפיזית המשותפת, אם היא מקוימת לפי כלליה ודקדוקיה, יוצרת חלוקה שוויונית ממש של הנטל ההורי. במסגרתה נדרש כל אחד מן ההורים למלא את כל התפקידים ההוריים המתחייבים במחצית החודש שבה הילד שוהה עמו. אותו הורה - האב או האם לפי העניין - הוא שיסיע את הילד אל בית הספר, אל החוגים ואל החברים, והוא שיצא מוקדם ממקום עבודתו בימים הרלוונטיים כדי להתפנות לטיפול בילד.
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית
2- עם זאת, אני חולקת על היישום המוצע של חלק מן העקרונות המוצעים על-ידי חברי, כמוסבר לו, ובמובן זה הסכמתי לחוות דעתו נושאת אופי חלקי בלבד. פתח דבר: וצדק לכול 2. שוויון וצדק בפסיקת מזונות: זהו היעד שכל הטוענים בפנינו שיוו נגד עיניהם ונשאו את שמו בחגיגיות. אולם, גם פה - כמו בהקשרים אחרים, ואולי אף ביתר שאת - כל אחד מן הצדדים הדגיש שיקולי צדק אחרים, וממילא כיוון לתוצאה שונה.
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית
3 -מנגד, נטען כי החתירה לייצר שוויון בזירה המוגבלת של מזונות קטינים בכלל, ובהקשר של משמורת משותפת בפרט, נדונה לכישלון - לא משום שהחתירה לשוויון אינה ראויה, אלא משום שלא ניתן לבודד "זירה" של תחום אחד מדיני המשפחה ולחתור בה לשוויון, תוך ניתוק מהקשרים רבים אחרים שבהם דיני המשפחה אינם שוויוניים ומעניקים יתרונות מובהקים לגברים (למשל, בכל הנוגע לעילות לגירושין וכפיית גט). כך בין היתר יוכל בית המשפט לקחת בחשבון לא רק את ימי המשמורת של כל הורה אלא גם את הנטל הריאלי בטיפול בילדים בתוך פרק זמן זה, היינו - כמה מתוך המטלות והצרכים של הילדים מטופלים הלכה למעשה על ידי כל אחד מההורים, וכמה מתוך הזמן שהילד במשמורת ההורה מוקדש בפועל לטיפול בילדים. ניסיון החיים מלמד כי זמן הורות שווה אינו מבטא בהכרח השקעה כלכלית ואישית שווה (הקר והלפרין-קדרי 159; רות הלפרין-קדרי, קרן הורוביץ ושי זילברברג "על הכאוס שבקביעת דמי מזונות במצבי משמורת משותפת: מבט ביקורתי על הפסיקה ועל המלצות ועדת שיפמן" משפט ועסקים יט 1235). לענין אחרון זה השלכה גם על יכולת ההשתכרות ועל ההשתכרות בפועל של ההורה שמקדיש בפועל זמן רב יותר לטיפול בילדים.
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית
4- שיקול נוסף הוא שיש להימנע במידת האפשר בחלוקת נטל המזונות מיצירת "בית עשיר" ו"בית עני", דבר שיש לו השלכות לא פשוטות מעבר להיבט החומרי-כלכלי, הן על "ההורה העני" והן על הילדים. כל אלה שיקולים העשויים להצדיק סטייה מחלוקה אריתמטית יחסית שווה של הנטל. 116 הפירוט הנ"ל אינו מתיימר כמובן להיות רשימה ממצה או אף קרוב לכך, וחזקה על בתי המשפט קמא, שהעיסוק בסוגיה זו הוא מלאכת חוקם, שידעו למלא בתוכן את העקרון האמור.
רבני 1331645/3- פלוני נגד פלונית-
5 -כלל יסוד בקביעת משמורת משותפת, הוא: גם במקום שבו ישנה מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, קשר מיטבי עם הילדים, מגורים סמוכים לאחר הפרידה ומעורבות רבה בחיי הקטינים, עדיין חייב להתקיים התנאי ההכרחי להצלחת המודל של משמורת משותפת, והוא שיתוף הפעולה היעיל והתקשורת החיובית בין ההורים. זאת מאחר שמשמורת משותפת דורשת שיתוף פעולה מתמיד ויומיומי בין ההורים. שיתוף הפעולה נחוץ הן להתנהלות מבחינה לוגיסטית והן כדי שתתאפשר קבלת החלטות ביחד, בכל הנושאים הקשורים לגידול הילדים.
תלהמ (נצרת) 70602-11-18- פלונית נגד אלמוני
6- בצד בחינת שיקול העל של טובת הילד שוקל בית המשפט מכלול של שיקולים פרטניים ובהם: גיל הקטין, מינו, כישוריו ותכונותיו, רצונו בקשר להסדר המשמורת הפיזית (כשניתן להבינו); שלומו הגופני והנפשי, הצפי שיסופקו מלוא צרכיו הרגשיים, הפיזיים, החינוכיים והחברתיים; השפעתה הצפויה של ההחלטה על הילד ועל הוריו, בהווה ובעתיד; יכולות וכישורי ההורים, ומידת נכונותם לממש את אחריותם ההורית כמו גם לאפשר את הקשר עם ההורה האחר ועם דמויות מפתח אחרות בחיי הילד; המרחק הגיאוגרפי הצפוי בין מקום מגורי ההורים; צמצום הפגיעה והסבל בילד עקב הגירושין; ועוד.
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית
7- שנית, מתברר כי כאשר בית המשפט בוחן את התאמתו של הסדר משמורת משותפת עליו להביא בחשבון גם את הגדלת העול הכלכלי על ההורים בעקבות זאת. עול כלכלי זה אינו חזות הכול, אבל הוא בהחלט שיקול שיש להביא בחשבון.
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית
8- ראשית, עולה מן הדברים שאיכות הקשר בין ההורים ויכולתם לשתף פעולה משליכות במידה משמעותית על השאלה האם המשמורת המשותפת תהיה מיטיבה עם הילדים, בהעדר הסכמה בנושא זה, וזאת על מנת שלא כל צורך בחייהם יהפוך להיות נושא לדיון ו"קלף מיקוח". ראשית, עולה מן הדברים שאיכות הקשר בין ההורים ויכולתם לשתף פעולה משליכות במידה משמעותית על השאלה האם המשמורת המשותפת תהיה מיטיבה עם הילדים, בהעדר הסכמה בנושא זה, וזאת על מנת שלא כל צורך בחייהם יהפוך להיות נושא לדיון ו"קלף מיקוח". כמובן, אין מדובר בשיקול בלעדי ועל בית המשפט לבחון את מהות אי ההסכמות בין ההורים ולעמוד על האפשרות לגשר על הפערים ביניהם לטובת הילדים.
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית
9 - כפי שאראה, אף אני סבורה כי עקרון השוויון צריך להנחות אותנו בהכרעה בשאלת פסיקת המזונות. אולם, אני חולקת על חברי באשר לאופן יישומו של העיקרון, בשים לב למאפיינים המיוחדים של נושא המשמורת בילדים ולעקרון העל החולש עליה - הבטחת טובתם של הילדים עצמם.
מכון דוידסון ויצמן למדע ד"ר אילן סמיש
[1]רבקה בן יוסף, מגמות,
מכון דוידסון ויצמן למדע ד"ר אילן סמיש [1]
רבקה בן יוסף, מגמות, כרך יד. לח, מס' 1 (חשוון תשנ"ז / אוקטובר 1996), הוצאה לאור: מכון הנרייטה סאלד [2]
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית [3]
בעמ 919/15- פלוני נגד פלונית [4]
רבני 1331645/3- פלוני נגד פלונית [5]
70602-11-18 - פלונית נגד אלמוני4
[6]


תגובות